לימודי פסיכולוגיה קוגניטיבית

פסיכולוגיה קוגניטיבית היא תחום בפסיכולוגיה אשר חוקר תהליכים מנטליים – תהליכים של עיבוד, אחסון ושימוש בקלט חושי, כמו לדוגמה זכרון, הערכה, פתרון בעיות, זיהוי עצמים, יצירתיות, הסקת מסקנות ועוד – וכן תהליכים פנימיים שמתרחשים ללא גירוי חיצוני, כמו בעת הזיה ודמיון הפסיכולוגיה הקוגניטיבית שייכת לתחום הדעת – מדעי הקוגניציה – וקשורה לתחומים נוספים כגון מדעי המוח, פילוסופיה, בלשנות, בינה מלאכותית, פסיכולוגיה התפתחותית ופסיכולוגיה חברתית. זהו תחום צעיר יחסית בפסיכולוגיה. אמנם המושג של חשיבה קוגניטיבית היה קיים עוד במאה השבע עשרה כאשר הפילוסוף הצרפתי רנה דקרט עסק בו, אך פסיכולוגיה קוגניטיבית כתחום לימוד ומחקר התהוותה רק באמצע שנות השישים של המאה העשרים. את המונח טבע בשנת 1965 הפסיכולוג האמריקאי-גרמני אולריך נייסר, והוא הגדיר פסיכולוגיה קוגניטיבית כהתייחסות לבני אדם כמערכות המעבדות מידע, אשר התפקודים המנטליים שלהם חייבים להיות מובנים בהקשרים חישוביים. הפסיכולוגיה הקוגניטיבית שונה מגישות פסיכולוגיות שקדמו לה בכך שהיא מכירה במפורש בקיומם של מצבים מנטאליים כגון מוטיבציה, תשוקה, ידע ואמונה, וכן היא מקבלת את השימוש בשיטות מדעיות ולרוב דוחה את ההתבוננות הפנימית, האופיינית לפסיכולוגיה הפרוידיאנית.