לימודי חינוך חברתי

החינוך הבלתי פורמלי מבוסס על ההנחה כי חינוך אינו מתמצה בלמידה פורמלית בתוך כותלי בית-הספר, וכי הרחבת המושג "חינוך" יכולה לשמש מנוף לתהליכים חברתיים וקהילתיים ולשינוי של ממש בעולם. סטודנטים בהתמחות לניהול ופיתוח מערכות חינוך בלתי פורמליות מתנסים בפיתוח תפיסה אלטרנטיבית של המושג חינוך ובחידוד והעמקת מיומנויות פרקטיות הנדרשות על מנת ליזום, לקדם, לנהל ולבצע עבודה חינוכית ברוח זו. ההכרה בתרומתו של החינוך הבלתי פורמלי לכישורים קוגניטיביים ושאינם קוגניטיביים הולכת ומתרחבת, ולצד זה הכשרת העוסקים בחינוך החברתי קהילתי, זוכה בשנים האחרונות לתאוצה רבה. עד לפני שנים לא רבות, ההכשרה לעבודה עם נוער במוסדות חינוך ציבוריים חוץ בית-ספריים (רשויות מקומיות, בתי נוער, מתנ"סים) התקיימה במסגרות מחוזיות וארציות של משרד החינוך ובאמצעות מנהל חברה ונוער (אגף הנוער בזמנו). תהליכי הכשרה אלו הקנו לעובדים תעודות "מדריך מוסמך" ו"מדריך בכיר". לבעלי התעודות ניתן היתר הדרכה מטעם מינהל חברה ונוער, ותנאי השכר נקבעו בהתאם לכך ועוגנו בהסכמי שכר קיבוציים עם מרכז השלטון המקומי. בעקבות הצורך להעלות את רמת ההכשרה הופסקו קורסים אלו ונפתחו חוגים אקדמיים. בדוח אריאב[1] מופיע המושג "תעודת עובד חינוך" כתעודה מחייבת שיקבל כל מי שמסיים לימודי חינוך חברתי-קהילתי (חינוך בלתי-פורמלי). מסיימי התוכנית להכשרת עובד/ת חינוך חברתי-קהילתי באוניברסיטת בר אילן יהיו זכאים לתעודה והיא תוענק להם בתנאי שהשלימו את דרישות התכנית ואת כל הדרישות לתעודת המוסמך (מ"א) בהתמחות בניהול ופיתוח מערכות חינוך בלתי פורמליות. יש לציין שרישיון עובד חינוך יוענק לבעלי תעודת עובד חינוך לאחר שיעברו בהצלחה תקופת התמחות של שנה אחת בשכר (בליווי סטאז'), בהיקף של שליש משרה לפחות כמפורט בחוזר מנכ"ל.